קדושים תהיו לתקן עולם במלכות שדי

  סימן רלח - לקבוע עתים לתורה בלילה בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א קיצור ש''ע ילקוט יוסף מהדורת התשס''ז א   צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו עונשו מרובה, שהרי אמרו חכמים לא נברא הלילה אלא לצורך לימוד תורה. וכל העוסק בתורה בלילה הקב''ה מושך עליו חוט של חסד ביום. שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וכל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר, קומי רוני בלילה, וכתיב בתריה שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. ותלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודת בית המקדש. וכתב הרמב''ם, הרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה אכילה ושתיה ושיחה. ע''כ. ואפילו בקיץ שהלילות הם קצרים, יש ליזהר שלא יאבדם בלי לימוד תורה. וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו. ומי שלא מוסיף ללמוד בלילה, ח''ו ימות מן העולם.  [ראה בשלחן ערוך סימן רלח סעיף א', ובאחרונים שם] . ב   שינת האדם בלילה אין בה שיעור קבוע, אלא הכל לפי בריאות האדם.

דין  קריאת שמע שעל המטה בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א קיצור ש''ע ילקוט יוסף מהדורת התשס''ז מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א   סימן רלט - דין קריאת שמע שעל המטה א   ברכת ''המפיל חבלי שינה מעיני'', הנאמרת עם קריאת שמע שעל המטה , צריך לאומרה בשם ומלכות, אם הולך לישון קודם חצות לילה. יש להשתדל בכל עוז שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לשינה, זולת בפסוקי קריאת שמע ושאר פסוקים שבסידורים  (הנאמרים לאחר ברכת המפיל) . ואם עבר ודיבר, אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך כלל. ואם תאב לשתות אחר שבירך המפיל. רשאי לברך ברכת הנהנין בלא כל חשש, וכן יש להקל לדבר דיבור נחוץ. כגון להשתיק ילד, או לברך ברכת אשר יצר, אם הוצרך לנקביו, לאחר שבירך המפיל. ומנהגינו לברך ''המפיל'' קודם קריאת שמע. אולם ההולך לישון אחר חצות לילה אין צריך לברך ברכת המפיל, וטוב שיאמרנה דרך תפלה ותחנה בלי שם ומלכות, וכל שכן אם הולך לישון בסוף הלילה, ויירדם רק לאחר עמוד השחר, שלא יברך המפיל.  [ילקוט יוסף דיני ברכות עמוד תרסד] .

  בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א קיצור ש''ע ילקוט יוסף מהדורת התשס''ז מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א סימן לז סעיף ג - חינוך קטן במצות תפילין א   קטן שהגיע לחינוך, ועדיין לא שלמו לו י''ג שנים, אם יודע לשמור עצמו בטהרה ובנקיות גופו, ונזהר שלא להפיח עם התפילין , מצוה על אביו לחנכו במצות תפילין שנה או שנתיים לפני שיהיה בר מצוה. וכן מנהג בני עדות המזרח בארץ ישראל, אצל כל מי שיודע לשמור את נקיות גופו. וגם אצל האשכנזים יש שנוהגים לחנך הילד להניח תפילין ב' חודשים קודם שיהיה לבר מצוה. ובפרט אם הילד יתום שמחנכים אותו במצות תפילין חודש ימים או יותר לפני שיהיה בר מצוה, אם הוא יודע לשמור גופו בטהרה, ויהיה זה לעילוי נשמת אביו או אמו, כי ברא מזכה אבא. ובכל זה יש להזהיר לבל יצרפוהו למנין כל עוד לא שלמו לו י''ג שנים ויום אחד.  [שם סי' לז הער' א'. שאר''י א' עמ' תמט] . ב   כאשר מחנכים את הקטן להניח תפילין ,  [כשהוא יודע לשמור את גופו בנקיות ולקנח יפה] , יש לחנכו לברך על התפילי

  ילקוט יוסף סימן לז - בשבח מצות תפילין, וזמן מצות תפילין בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א קיצור ש''ע ילקוט יוסף מהדורת התשס''ז מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א א   גדול שכר מצות תפילין , וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר, ה' עליהם יחיו. וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, שהרי בארבעה פרשיות צוה הקב''ה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד.  [מנחות מד. ילקו''י על תפילין סי' לז הע' א'] . ב   קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם, ועל זרועו, הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק. לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא. אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין . ואף על פי שמצוה שהתפילין יהיו עליו כל היום, מכל מקום מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם, ושלא יסיח דעתו מה

 רמב"ם משנה תורה הלכות ציצית א׳ עָנָף שֶׁעוֹשִׂין עַל כְּנַף הַבֶּגֶד מִמִּין הַבֶּגֶד הוּא הַנִּקְרָא צִיצִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְצִיצִית שֶׁל רֹאשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח ג) ״וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי״. וְזֶה הֶעָנָף הוּא הַנִּקְרָא לָבָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְצָבְעוֹ. וְאֵין לְחוּטֵי הֶעָנָף מִנְיָן מִן הַתּוֹרָה: וְלוֹקְחִין חוּט צֶמֶר שֶׁנִּצְבַּע כְּעֵין הָרָקִיעַ וְכוֹרְכִין אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף וְחוּט זֶה הוּא הַנִּקְרָא תְּכֵלֶת. וְאֵין לְמִנְיַן הַכְּרִיכוֹת שֶׁכּוֹרֵךְ חוּט זֶה שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה: נִמְצְאוּ בְּמִצְוָה זוֹ שְׁנֵי צַוִּים. שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל הַכָּנָף עָנָף יוֹצֵא מִמֶּנָּה. וְשֶׁיִּכְרֹךְ עַל הֶעָנָף חוּט תְּכֵלֶת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו לח) ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״ (במדבר טו לח) ״וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת״: וְהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ תְּכֵלֶת עוֹשֶׂה לָבָן לְבַדּוֹ. וְכֵן אִם עָשָׂה לָבָן וּתְכֵלֶת וְנִפְסַק הַלָּבָן וְנִתְמַ

שערי תשובה ג׳:כ״ב   מצות תפילין ומצות מזוזה ומצות תפילין ומצות מזוזה מצות עשה הם. והנם בכלל קבלת מלכות שמים כי על כן נכתבו בפרשת שמע ישראל. ותוכל להתבונן מזה על עונש המבטל המצות האלה כי הוא שובר עול מנתק מוסרות. וכבר הקדמנו לדבר על המצות האלה. ועל מצות ציצית אמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי שהציצית מוספת קדושה שנאמר (במדבר ט״ו:מ׳) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם. וגם (פי' כמו אף על פי ) כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו. אף גם זאת (פי' כמו מכל מקום) אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ענוש יענוש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דברי חיובה עליו. ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו: ודע כי הירא את דבר ה' יחמיר וידקדק וישום נפשו בכפו על מצוה קלה כמו על החמורות. כי לא יבינו (פי' יבינו ישימו לב) לאשר המצוה הזאת קלה לעומת החמורות. אך יבינו לגדולת המזהיר עליה יתברך. ופקח עיניך היטב לראות כי העיקר הנכבד הזה נתבאר בתורה. כי נכתב על מצות הקימה מפני שי

  קדושים, פרשה א ספרא [א] "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדושים תהיו " – מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל. ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלוים בה. "קדושים תהיו" – פרושים תהיו. "כי קדוש אני ה' אלקיכם" – לומר אם מקדישים (ס"א מקדשים) אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי. ואם אין אתם מקדישים (ס"א מקדשים) עצמכם מעלה אני עליכם כאילו לא קדשתם אותי. או אינו אומר אלא אם מקדישים אתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש... תלמוד לומר "כי קדוש אני" – בקדושתי אני, בין מקדשים אותי ובין אין מקדשים אותי. אבא שאול אומר פמליא למלך, ומה עליה להיות מחקה למלך. [ב] "איש" – אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר "תיראו" – הרי כאן שנים. [ג] אם כן למה נאמר "איש"? אלא שהאיש סיפוקו בידו והאשה אין ספוקה בידה מפני שיש רשות אחרים עליה. [ד] נאמר "איש אמו ואביו תיראו" ונאמר "את ה' אלקיך תירא". הקיש מורא אב ואם למורא המקום. [ה] נאמר "כבד את אביך ואת אמך" ונאמר "כבד את ה' מהונך".

  קדושים תהיו - רמב"ן על התורה  י ״ט:ב׳ אל כל עדת בני ישראל כבר אמרו רבותינו (תו"כ ריש הפרשה) שהפרשה הזו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה וזה טעם "אל כל עדת בני ישראל" אבל הוזכרה כאן בתורת הכהנים מפני שידבר בה על קרבן השלמים ומפני שיזכיר בה המשפט שיצוה לעשות בעושי התועבות הנזכרות והעריות והתועבות הוזכרו בספר הזה מפני הטעם שכתבנו בתחלת הספר: קדושים תהיו הוו פרושים מן העריות ומן העבירה שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה לשון רש"י (רש"י על ויקרא י״ט:ב׳) אבל בתורת כהנים (פרשה א ב) ראיתי סתם פרושים תהיו וכן שנו שם (שמיני פרק יב ג) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו וידבר כרצונו בכל ה

 ליקוטי עצות לרבי נחמן מברסלב זיע"א  תפילין תְּפִלִּין [א]. עַל־יְדֵי רְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שׁוֹמְרִים אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים, וְעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁמָר מֹחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּמְקַבֵּל שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵאוֹר הַפָּנִים: (לק"א סי' ל"ה אות ט') [ב]. צָרִיךְ כָּל אָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת אִם הוּא דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַסִּימָן שֶׁל דְּבֵקוּת הוּא תְּפִלִּין: (לק"א סי' ל"ח אות א') [ג]. עִקַּר קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין זוֹכִין עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר וְתִקּוּנוֹ, וְתִקּוּן הַדִּבּוּר הוּא עַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִין תּוֹרָה גַּם בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת, וּבְכָל מִינֵי חַשְׁכוּת וְצָרוֹת וְיִסּוּרִים רַחֲמָנָא לִצְלָן הָעוֹבְרִים עַל הָאָדָם כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר אָז לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, עַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה וּמְתַקֵּן הַדִּבּוּר. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת, וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה' בַּחֲמִימוּת גָּדוֹל, לְדַבֵּ

קדושת התפלין -  מנורת המאור חברו החכם השלם רבינו יצחק אבוהב הספרדי עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א   החלק החמשי בקדושת התפלין פרק ראשון [קכו] כְּתִיבַת הַפָּרָשִׁיּוֹת עִם בָּתֵּיהֶם וְהַנָּחָתָן וּבִרְכָתָן כָּתוּב הוּא בִּמְקוֹמוֹ. וּלְפִי שֶׁהֵן דָּבָר קָדוֹשׁ אֵין כּוֹתְבִין אוֹתָן אֶלָּא עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה. וְיֵשׁ לַדָּבָר סְמָךְ מִן הַתּוֹרָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים  (קח, א) : שְׁמוּאֵל וְקַרְנָא הֲווֹ יָתְבֵי אֲגוּדָא דִּנְהַר מַלְכָּא. חֲזִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְמַיָּא דְּקָא דָאלוּ  (*)  וַעֲכִירֵי, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְקַרְנָא: גַּבְרָא רַבָּה קָא אָתֵי מִמַּעֲרָבָא וְחָשׁ בְמֵעֵיהּ וְקָא דָאלוּ מַיָּא לְקָבֵיל אַפֵּיהּ  (פירוש: גליהן מגביהין לעשות מחיצה סביב, כשהוא נפנה, על דופני הספינה שלא יראה גלויו) , קוּם זִיל  (*)  תָּהֵי לֵיה אֲקַנְקְנֵיהּ. אָז