קדושים תהיו תפילין מהודרים - לתקן עולם במלכות שדי

מסכת תפילין  א ין כותבין תפילין לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה אבל כותבין על עורות נבלות וטרפות ואין חוששין שמא עורות לבובין הן: נקבו במקום הכתב פסולים במקום הריוח כשרים עשאן ווין זיינין זיינין ווין פשוטים כפופים כפופים פשוטים פתוחים סתומים סתומים פתוחים או ששנה אותיותיהן או שכתבן עברית או שעשאן כמין קמיע הרי אלו פסולים: נשים ועבדים וקטנים פטורין מן התפילין כל קטן שהוא יודע לשמור את תפיליו חייב בתפילין מעשה בטבי עבדו של רבי גמליאל שהיה מניח תפילין מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין אשתו של יונה היתה עולה לירושלם: נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן (או) [את] שלפני המטה (או) [את] שלאחר המטה כל שלצורך המטה פטורין ושאין צורך המטה בהם חייבין עמדו להספד המספידין פטורים והרואים את הפנים חייבין: האומר בא על פני שהוא כתב או נתן עליו ספר נתן עליו תפילין ה״ז לא ישמע לו: (ש)התפילין מקבלת טומאה מזה ושונה ומטביל רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך הוא להתירה נפלה לתוך המים ושהתה כדי שתמחק צריכה בדיקה: רצועות תפילין לוקחין מכל מקום רשב״ג אומר כל עור שנעשה בו מלאכה אסור: אין לוקחין תפילין אלא...

 הלכות תפילין, שימושא רבא אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילי מייתי אעא טבא תרין אצבעי על תרין אצבעי כעין תרי אצבעי ואי הוו טפי שפיר דמי ואי הוי בציר לא פסול. ונאפיר ביה תלתא נפירין בשוה ומפתי להון כי היכא דניעול בהון קילפא והויין ד' ראשין מעילאי עד מצעי וממצעי לתתאי הוי חד וסימניך ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. ועביד בכל נפירא חדא נקובתא מפיתחא לפיתחא וה"ל ארבע נפירין דתנן תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני ומייתי קילפא קשה דמן בהמה טהורה אבל דטמאה אסור. דתניא עורות של תפילין בין לכתיבה בין לחפיפה בין עורות נבילות בין עורות טריפות בין בגויל בין בקלף ובלבד שיהו עבודין כהלכתן. במה דברים אמורים בעורות הנאכלים בחיין. ומחפא לההוא אעא בקילפא וחייט ליה עד דמייבש טובא. ומפיק ליה לאעא ואייתר קילפא בנוייא. ויכתוב הני ד' פרשיות דאמור רבנן בקלפא ומהדר ליה סופא (סופא) לאפה ומשוי פרשתא דקדש לימיניה בביתא קמא ופרשתא דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנינא ופרשתא דשמע בביתא תליתאי ופרשתא והיה אם שמוע בביתא רביעתא. אמר אביי אי כתביה בגויל שפיר דמי ואי לא לכתבינהו בקלפא לאפי בישרא ובגויל לאפי שערא. ...

 תפילין - ליקוטי עצות רבי נחמן מברסלב  תְּפִלִּין [א]. עַל־יְדֵי רְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שׁוֹמְרִים אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים, וְעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁמָר מֹחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּמְקַבֵּל שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵאוֹר הַפָּנִים: (לק"א סי' ל"ה אות ט') [ב]. צָרִיךְ כָּל אָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת אִם הוּא דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַסִּימָן שֶׁל דְּבֵקוּת הוּא תְּפִלִּין: (לק"א סי' ל"ח אות א') [ג]. עִקַּר קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין זוֹכִין עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר וְתִקּוּנוֹ, וְתִקּוּן הַדִּבּוּר הוּא עַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִין תּוֹרָה גַּם בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת, וּבְכָל מִינֵי חַשְׁכוּת וְצָרוֹת וְיִסּוּרִים רַחֲמָנָא לִצְלָן הָעוֹבְרִים עַל הָאָדָם כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר אָז לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, עַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה וּמְתַקֵּן הַדִּבּוּר. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת, וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה' בַּחֲמִימוּת גָּדוֹל, לְדַבֵּר דִּבְרֵי...

 מסכת תפילין א׳ אין כותבין תפילין לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה אבל כותבין על עורות נבלות וטרפות ואין חוששין שמא עורות לבובין הן: נקבו במקום הכתב פסולים במקום הריוח כשרים עשאן ווין זיינין זיינין ווין פשוטים כפופים כפופים פשוטים פתוחים סתומים סתומים פתוחים או ששנה אותיותיהן או שכתבן עברית או שעשאן כמין קמיע הרי אלו פסולים: נשים ועבדים וקטנים פטורין מן התפילין כל קטן שהוא יודע לשמור את תפיליו חייב בתפילין מעשה בטבי עבדו של רבי גמליאל שהיה מניח תפילין מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין אשתו של יונה היתה עולה לירושלם: נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן (או) [את] שלפני המטה (או) [את] שלאחר המטה כל שלצורך המטה פטורין ושאין צורך המטה בהם חייבין עמדו להספד המספידין פטורים והרואים את הפנים חייבין: האומר בא על פני שהוא כתב או נתן עליו ספר נתן עליו תפילין ה״ז לא ישמע לו: (ש)התפילין מקבלת טומאה מזה ושונה ומטביל רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך הוא להתירה נפלה לתוך המים ושהתה כדי שתמחק צריכה בדיקה: רצועות תפילין לוקחין מכל מקום רשב״ג אומר כל עור שנעשה בו מלאכה אסור: אין לוקחין תפילין ...

  סימן רלח - לקבוע עתים לתורה בלילה בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א קיצור ש''ע ילקוט יוסף מהדורת התשס''ז א   צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו עונשו מרובה, שהרי אמרו חכמים לא נברא הלילה אלא לצורך לימוד תורה. וכל העוסק בתורה בלילה הקב''ה מושך עליו חוט של חסד ביום. שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וכל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר, קומי רוני בלילה, וכתיב בתריה שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. ותלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודת בית המקדש. וכתב הרמב''ם, הרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה אכילה ושתיה ושיחה. ע''כ. ואפילו בקיץ שהלילות הם קצרים, יש ליזהר שלא יאבדם בלי לימוד תורה. וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו. ומי שלא מוסיף ללמוד בלילה, ח''ו ימות מן העולם.  [ראה בשלחן ערוך סימן רלח סעיף א', ובאחרונים שם] . ב   שינת האדם בלילה אין בה שיעור קבוע, אלא הכל לפי בריאות האדם. ...

דין  קריאת שמע שעל המטה בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א קיצור ש''ע ילקוט יוסף מהדורת התשס''ז מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א   סימן רלט - דין קריאת שמע שעל המטה א   ברכת ''המפיל חבלי שינה מעיני'', הנאמרת עם קריאת שמע שעל המטה , צריך לאומרה בשם ומלכות, אם הולך לישון קודם חצות לילה. יש להשתדל בכל עוז שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לשינה, זולת בפסוקי קריאת שמע ושאר פסוקים שבסידורים  (הנאמרים לאחר ברכת המפיל) . ואם עבר ודיבר, אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך כלל. ואם תאב לשתות אחר שבירך המפיל. רשאי לברך ברכת הנהנין בלא כל חשש, וכן יש להקל לדבר דיבור נחוץ. כגון להשתיק ילד, או לברך ברכת אשר יצר, אם הוצרך לנקביו, לאחר שבירך המפיל. ומנהגינו לברך ''המפיל'' קודם קריאת שמע. אולם ההולך לישון אחר חצות לילה אין צריך לברך ברכת המפיל, וטוב שיאמרנה דרך תפלה ותחנה בלי שם ומלכות, וכל שכן אם הולך לישון בסוף הלילה, ויירדם רק לאחר עמוד השחר, שלא יברך המפיל.  [ילקוט יוסף דיני ברכות עמוד תרסד] ....

  בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א קיצור ש''ע ילקוט יוסף מהדורת התשס''ז מו''ר הרב יצחק יוסף שליט''א סימן לז סעיף ג - חינוך קטן במצות תפילין א   קטן שהגיע לחינוך, ועדיין לא שלמו לו י''ג שנים, אם יודע לשמור עצמו בטהרה ובנקיות גופו, ונזהר שלא להפיח עם התפילין , מצוה על אביו לחנכו במצות תפילין שנה או שנתיים לפני שיהיה בר מצוה. וכן מנהג בני עדות המזרח בארץ ישראל, אצל כל מי שיודע לשמור את נקיות גופו. וגם אצל האשכנזים יש שנוהגים לחנך הילד להניח תפילין ב' חודשים קודם שיהיה לבר מצוה. ובפרט אם הילד יתום שמחנכים אותו במצות תפילין חודש ימים או יותר לפני שיהיה בר מצוה, אם הוא יודע לשמור גופו בטהרה, ויהיה זה לעילוי נשמת אביו או אמו, כי ברא מזכה אבא. ובכל זה יש להזהיר לבל יצרפוהו למנין כל עוד לא שלמו לו י''ג שנים ויום אחד.  [שם סי' לז הער' א'. שאר''י א' עמ' תמט] . ב   כאשר מחנכים את הקטן להניח תפילין ,  [כשהוא יודע לשמור את גופו בנקיות ולקנח יפה] , יש לחנכו לברך על התפילי...